דור והמסע אל ארץ הדמיון

Synopsis

הילד דור, חובב מוזיקה וחלומות, גילה שיש לו מפה מיוחדת במינה. היא לא הראתה לו מקומות רגילים, אלא שערים סודיים ל-20 עולמות דמיוניים, שבהם כל פינה היא הרפתקה וכל צליל הוא קסם. המסע שלו החל בעמק הנגיעות המתוקות. עצים גדלו שם עם עלים בצורת סוכריות, הנהר זרם עם שוקולד חם, והגבעות היו עשויות מקצפת רכה. הוא פגש עוגת ג'ינג'ר קטנה שרקדה לצלילי מוזיקה עליזה. דור הבין שכאן, האושר הוא מתוק וטעים כמו כל נגיסה. השער הבא הוביל אותו לספריית הלחישות, שם ספרים ריחפו באוויר ולחשו את סיפוריהם באוזנו. הוא יכול היה לשמוע את קולותיהם של דרקונים, את צחוקם של אבירים ואת מנגינותיהם של יצורים קסומים. דור למד שספרים הם לא רק מילים, אלא עולמות שלמים שמחכים להתגלות. כשנכנס דרך השער השלישי, מצא את עצמו ביער הפטריות המזמרות. כל פטריה זוהרת פלטה צליל שונה – אחת צפצפה כמו חליל, אחרת הרעידה כמו תוף בס, והשלישית ניגנה מנגינה נעימה. יחד, הן יצרו סימפוניה קסומה. דור רקד בין העצים והרגיש את כוחה של מוזיקת הטבע. בפורטל הרביעי חיכה לו נהר כוכבי הלכת. הוא עלה על סירה קטנה ושט בנהר זוהר עשוי מאבק כוכבים נוזלי. כל נגיעה של המים יצרה נצנוץ, וריחוק של אלפי כוכבים הרגיש כל כך קרוב. דור הבין שהיקום הוא מקום מלא קסם, וכל טיפה היא נצח. השער החמישי הוביל אותו לפסטיבל ייחודי על גבי ענן רך. זה היה פסטיבל העננים המרחף, בו יצורים קטנים וצבעוניים קפצו ורקדו. בלונים בצורת לבבות ופרחים קישטו את הענן, והמוזיקה הייתה קלילה כמו רוח. דור קפץ בחופשיות, והרגיש שהוא יכול לגעת בשמיים. כשנכנס לתוך פורטל בצורת בועה, מצא את עצמו בדיסקוטק מתחת למים. דגים זוהרים רחפו ורקדו לצלילי מוזיקת פופ תת-מימית, כשהם מאירים את הכל בצבעים עזים. דור שחה במעגלים והרגיש את הקצב מתנגן בלב שלו, ממש כמו בלב ים. השער השביעי נפתח למדבר החולות המנצנצים. במקום חול רגיל, המדבר היה מלא בנצנצים כסופים וזהובים, שהבריקו וזהרו תחת שמש אדומה. דור רץ על החולות, וכל צעד שלו פיזר אלפי נקודות אור. הוא הרגיש שהוא רץ על כוכבים קטנים. כשנכנס לגן השמיני, הופתע לגלות שזהו גן הצמחים הדיג'יים. כל פרח וכל שיח ניגנו צליל אחר: אחד יצר ביט חזק, השני סנכרן מנגינה מהירה, והשלישי שחרר גל של אנרגיה. דור ריקד עם הפרחים, והרגיש את כוחה של הטבע מתנגן בקצב מודרני. השער התשיעי הוביל את דור לעיר הצחוקים המרחפת. העיר כולה הייתה עשויה מבלונים ענקיים והיא נעה באוויר. כל צחוק חזק של ילד או מבוגר גרם לעיר לעלות עוד קצת גבוה יותר. דור צחק בלי הפסקה, והרגיש את האוויר המלא בשמחה מרומם אותו. ההרפתקה העשירית שלו החלה במערת התהודה הקסומה. המערה הייתה מלאה נטיפים וזקיפים צבעוניים. כשדור דיבר או שרק, קולו הדהד והפך למנגינה יפה. כל צליל שיצר, הפך למוזיקה קסומה. דור הבין שהקול של כל אחד הוא כלי נגינה מיוחד. השער האחד-עשר לקח אותו לשמיים, אל שמי הדיג'ייז-כוכבים. הכוכבים בשמיים לא רק נצצו, אלא גם הבהבו ורקדו לצלילי מוזיקה שנוצרה על ידי כוכב גדול ששימש כמעין דיג'יי. קרני אור ליזר ירדו מהשמיים וצבעו אותם בצבעים מרהיבים. דור הרגיש חלק ממסיבה של היקום כולו. הפורטל הבא הכניס אותו לרכבת ההרים של החלומות. במקום מסילות ברזל, הרכבת נעה על גבי חלומות זוהרים וצבעוניים. כל חלום גרם לה לנוע בכיוון אחר, והיא לקחה את דור למסע מלא פנטזיה והפתעות. דור למד שהדמיון הוא הכוח המניע הגדול ביותר בעולם. דור טיפס אל הר האבנים המזמרות. ההר כולו היה בנוי מאבנים גדולות וצבעוניות, שכל אחת מהן פלטה צליל אחר כשנגע בה. כשהכה באחת, היא פלטה צליל עמוק כמו תוף. כשהניח את ידו על אחרת, היא השמיעה מנגינה עדינה כמו פעמון רוח. דור יצר קונצרט שלם בעצמו על ידי נגיעה בסלעים. המסע הבא היה לארץ הצללים הפיקחים. במקום להיות קשורים לאנשים, הצללים התנתקו והפכו ליצורים עצמאיים. הם רקדו לצלילי מוזיקה שהם יצרו בעצמם, והם היו צבעוניים ומלאי חיים. דור למד שלפעמים, דווקא הצדדים האפלים יכולים להיות הכי יצירתיים ומלאי אור. השער החמש-עשרה לקח אותו למסיבת הפנסים המרחפים. אלפי פנסים קטנים וצבעוניים ריחפו באוויר הפתוח, פולטים אורות זוהרים ומנגנים מנגינות שונות. כל פנס היה אורגניזם חי שפלט סוג של צליל. דור רקד עם הפנסים, וכל התנועה יצרה צבעים נוספים באוויר. בעיר הזו, כל צבע היה צליל. כשדור נגע בקיר אדום, הוא שמע ביט חזק. כשנגע בקיר כחול, הוא שמע מנגינה עדינה. העיר כולה הייתה כלי נגינה ענק. עיר הצבעים והצלילים לימדה את דור שהמוזיקה נמצאת בכל מקום, ורק צריך לדעת איך לגעת בה. הפורטל השבעה-עשר הוביל אותו למפעל הרגשות. במפעל הזה, מכונות ענקיות יצרו רגשות שונים – שמחה, אהבה, תקווה – והפכו אותם לכדורים קטנים ומבריקים. כשדור נגע בכדור, הוא הרגיש את הרגש כולו. המפעל לימד אותו שרגשות הם דבר מוחשי וחשוב. המסע של דור המשיך לתיאטרון האורות הנסתרים. בתיאטרון הזה, השחקנים לא היו אנשים, אלא קרני אור זוהרות. הן יצרו סיפורים מופלאים על קירות המבנה. דור ראה את הסיפורים נעים מול עיניו, וכל תנועה של אור יצרה צליל מיוחד, עד שהכל הפך לסימפוניה של צבעים וצלילים. השער התשעה-עשר הכניס אותו לקרקס המעופף. בקרקס הזה, האקרובטים לא השתמשו בחבלים או ברשתות, אלא ריחפו באוויר בעזרת מוזיקה. ככל שהמוזיקה התחזקה, כך הם עלו גבוה יותר. דור הרים את ידיו והשתמש במוזיקה כדי לצוף מעל הקהל. הוא גילה שלמוזיקה יש כוח מדהים להתגבר על כוח הכבידה. לבסוף, הגיע דור אל עיירת כלי הנגינה. כל בית בעיירה היה כלי נגינה אחר: בית אחד היה גיטרה ענקית, אחר היה תוף גדול, והשלישי היה פסנתר עצום. אנשים בעיירה היו הולכים מבית לבית, ויוצרים מוזיקה בעצם ההליכה. דור למד שלכולם יש תפקיד ביצירת הרמוניה, ושהחיים הם קונצרט אחד גדול.